שיחה עם מיה לפיד עדות, מנהלת יוזמת "יכולים נותנים"

מאת אילאיל קומיי-דרור

רגע לפני סיום השנה העברית, שוחחנו עם מיה לפיד עדות, מנהלת יוזמת "יכולים נותנים" על משקיעים חברתיים בישראל ועל היוזמה אותה היא מנהלת.

יכולים נותנים

קבוצת "יכולים נותנים - היוזמה לקידום הנתינה הפרטית בישראל" הנה קבוצה של משקיעים ומשקיעות חברתיים הפועלים יחד במטרה להגדיל את מספר בעלי היכולת המשקיעים במגזר החברתי בישראל באופן משמעותי ובר קיימא. הפעילות כוללת מפגשי חשיפה, סדנאות, מעגלי השקעה חברתית, חיבורים וחשיבה משותפת עם משקיעים חברתיים, ומתבססת על עקרונות של דוגמה אישית כהנעה לפעולה, חשיפת הערך החברתי והאישי הטמון בהשקעה וכן מתן כלים מעשיים להתנסות בהשקעה חברתית.

פוטנציאל התרומה בישראל

כדי להבין כמה כסף פרטי קיים במגזר החברתי ומה המקורות הפילנתרופיים מישראל ומחו"ל, "יכולים נותנים" יזמו סקרים המספקים תמונת מצב מקיפה יותר מאי פעם בדבר סדרי הגודל של הנתינה בישראל ומאפייניה, ובכלל זה מה חושב הציבור על פילנתרופיה בישראל. לדבריה של לפיד עדות, איסוף הידע עוזר לקדם מודעות ושיח ומחדד את הצורך בהצמחת פילנתרופיה של בעלי יכולת בישראל אל מול החסמים הקיימים בנתינה בארץ.

חשוב לדעת, כי מהסקרים עלה כי השיקול של זיכוי המס אינו שחקן מרכזי בהחלטה של הישראלים לתרום, אלא עצם קיום הזיכוי מאפשר לתורמים לתת יותר. בנוסף, המשקיעים החברתיים הישראלים אוהבים להיות מעורבים, הופכים להיות מומחי תוכן בארגונים בהם הם משקיעים וחיים את העולם המקצועי של הארגון החברתי שהם הקימו או מובילים. זהו רול מודל ממלא בהשראה אך גם יכול להלחיץ את משקיעים הנמצאים בתחילת דרכם.

עוד עניין, הוא שההוקרה וההכרה הציבורית פחות חשובה לתורמים הישראלים וזאת מכמה סיבות. אחת מהן היא החשש להיות מוצפים בבקשות לתרומה. סיבה נוספת היא התפיסה של תורמים כי בישראל קיימת שנאת עשירים, ומכאן שאם ייחשפו כמי שתורמים כספים רבים, שנאה זו עשויה להיות מופנית אליהם.

כשלפיד עדות אומרת "בעלי יכולת" היא מתכוונת לאנשים שמודל הנתינה שלהם יכול לכלול את ארבעת ה-T’s: קשרים (Ties), כישורים (Talents), זמן (Time), וכסף (Treasure) והם יכולים להשקיע את המשאבים הללו בשינוי חברתי. כלומר, לנצל את רשת הקשרים שלהם, לתת מכישוריהם המקצועיים, לתרום מזמנם וכן לתרום כסף מהונם הפרטי למען נושא חברתי שחשוב להם.

מה מאפיין את התורמים בישראל?

לפי הערכות, ישנם בישראל כ-10,000 משקי בית עם הון פנוי של לפחות 5 מיליון ש"ח, אולם רק כ-1,000 מהם תורמים סכומים הגבוהים מ-25 אלף ש"ח בשנה.

לדבריה של לפיד עדות אלו הן חדשות טובות. למרות שהמספר נראה נמוך, הוא מעיד על מגמת צמיחה בנתינה הישראלית. לפי הסקר האחרון שקיימו, הציבור בישראל תורם יותר. סך התרומות ממשקי בית גדל בשיעור צמיחה כולל של 15%, מחצית מהגידול במשקי בית הגיעה מעליה בתרומות גדולות מעל 100 אלף ש"ח. יחד עם זאת, הנתינה עודנה נתינה אקראית, מזדמנת ומגיבה. מדובר בדרך כלל על סכומים קטנים שמצטברים לכ-3 מיליארד ש"ח בשנה. דוגמה בולטת לכך היא קמפיינים של מימון המונים, שיש להם תוצאות מאוד טובות בארץ. רק כמיליארד ש"ח נוסף בשנה מגיע מתרומות הגבוהות מ-100 אלף ש"ח.

בעלי היכולת יכולים לתת אחרת. לעבור מתרומה להשקעה חברתית. הכסף הפרטי במגזר החברתי בישראל מאפשר לקחת סיכונים, להשקיע במחקר ופיתוח, לערוך פיילוטים ולבצע הערכה ומדידה. היוזמה של "יכולים נותנים" מעודדת בעלי יכולת לבחון איפה הערך המוסף של הנתינה שלהם, לחשוב במה רוצים להיות מעורבים בנתינה ובאופן כללי להתייחס לנתינה כאל השקעה שמחפשת תשואה חברתית. בעלי יכולת יכולים לשנות את כללי המשחק ולבחור איפה הם רוצים להיות מעורבים, לתרגם את היכולות היזמיות והעסקיות שלהם ולתת להם ערך במגזר החברתי. הם יכולים לסייע לפיתוח תשתיות והשקעה בחדשנות חברתית.

לפי סקר שנקרא "פילנתרופיה של ישראלים (2012-2015)", כספים שנתרמו על ידי ישראלים מהווים 35% מסך התרומות בישראל. סך הפילנתרופיה לנפש בישראל ($179) כמו גם אחוז הפילנתרופיה מהתל"ג (0.52%) דומים לאלה באירופה, אך נמוכים באופן מובהק מבריטניה וארה"ב. לעומת זאת, שיעור התרומות של משקי הבית בארה"ב מתוך ההכנסה הפנויה גדול פי 2 בהשוואה למשקי הבית בישראל, העומד על אחוז אחד בלבד.

מה המוטיבציה של בעלי יכולת לתת?

"בעלי יכולת מונעים בעיקר ממוטיבציות אישיות של נתינה - חיפוש משמעות, תחושת אחריות לקהילה, מסורת ואפילו הרצון להרגיש טוב. בעלי יכולת ישראליים לא תורמים מתוך רצון לקדם קשרים עסקיים. משקיעים חברתיים רוצים להיות מעורבים בנתינה שלהם. הם מביאים תובנות וידע מהעולם העסקי והם פועלים לנהל את ההשקעות בעולם החברתי כמו שהם מנהלים השקעות בעולם העסקי. זו אותה השפה. לא כצדקה, אלא כתיקון עולם ושינוי חברתי. חשוב להם להיות בקשר רצוף עם הארגונים אליהם הם תורמים ולא רק כשאין כסף או בנקודות משבר."

בישראל תרבות פילנתרופית היא לא טבע שני, אין גם ציפייה מבעלי יכולת להפוך למשקיעים חברתיים. בארה"ב ברור לבעלי יכולת שהם יעסקו בפילנתרופיה והשאלה היא רק לאן לתת. בארץ זה לא מספיק מוטבע. בעוד שבארה"ב המוטיבציות המובילות הן חיצוניות של סטטוס וציפייה חברתית. בישראל כמעט ולא קיימת הציפייה שההצלחה העסקית והכלכלית תתורגם גם לנתינה של השקעה חברתית.

יכולים נותנים מבקשת להיות פלטפורמה מאפשרת, לזרוע את הזרעים ולאפשר את התנאים לבעלי יכולת להתחיל להשקיע. להעלות את המודעות לנתינה כדי שזו תהיה חלק מההצלחה הכלכלית של בעלי היכולת.

מה עמדת הציבור כלפי פילנתרופיה?

"לפי הסקר, רק 4.5% מתוך הכנסות מלכ"רים בין השנים 2012-2015 הגיעו מפילנתרופיה של ישראלים (תרומות כספיות ממשקי בית, חברות ועיזבונות ישראליים). סקר נוסף שערכנו, "יכולים נותנים: עמדות הציבור כלפי פילנתרופיה (2017)" – מראה כי הציבור הישראלי מגדיר פילנתרופיה בהתאם לתפיסה הרווחת: אדם פרטי התורם כסף בהיקף ניכר.

מהסקר עולה שהציבור הישראלי מכיר באופן שטחי בלבד את מפת הפילנתרופיה בישראל – 58% מהציבור הנסקר לא מכירים אף שם של פילנתרופ/ית ישראלי/ת. זה נתון מעניין, כיוון ש-67% מהציבור סבורים שדעתם על בעלי יכולת בישראל תשתפר במידה וישמעו שהם עוסקים בפילנתרופיה, כלומר עצם החשיפה לפרטים אודות הפילנתרופ משפיעה באופן חיובי על כיצד הוא נתפס."